בד"א 29/22

תקציר

פסק דין זה של בית הדין הארצי לדיו משמעתי של איגוד הדיו מתייחס לערעור על פסק דין של בית הדין המשמעתי המחוזי בירושלים. המערער, עורך דין במקצועו, הורשע במעשה הפוגע בכבוד מקצוע עריכת הדין, אך זוכה מהעבירה של לשון מאיימת כלפי עורך דין עמית. לאחר הכרעת הדין הגיעו המערער והמשיב להסדר טיעון, אשר בית משפט קמא התערב בו והחמיר את תנאיו. באופן ספציפי, האריך בית משפט קמא את תחולתה של תקופת המבחן בעונש המאסר על תנאי. המערער ערער על התערבות זו, ובית הדיו הסכים עם המערער כי הארכת דינו של בית משפט קמא הייתה מופרזת. הערעור ביקש להחזיר את תנאי הסדר הטיעון למה שהוסכם תחילה בין הצדדים. בית הדיו מצא כי התערבותו של בית משפט קמא יצרה מצב שבו כל אירוע מינורי יכול היה לגרור עונש השעיה, שהיה בלתי מידתי ובלתי ראוי. בית הדיו הדגיש כי יש לכבד הסדרי טיעון וכי על בתי המשפט להתערב רק במקרים חריגים. גם במקרה זה הסכים המשיב כי יש לקבל את הערעור. בנוסף, בית הדיו דן בתנאים להחלת מאסר על תנאי וטען כי יש להגדירם ולהגבילם לעבירות בהן הורשע הנאשם או לסוגי עבירות דומים. התנאי הרחב שהציב בית משפט קמא, שכלל את כל העבירות בספר החוקים, זכה לביקורת שכן הוא הסיר את הצורך בבחינה עובדתית של העבירות. בסופו של דבר, קיבל בית הדיו את הערעור ותיקן את עונש המאסר על תנאי, והגביל אותו למקרים בהם המערער מבצע עבירה דומה לזו בה הורשע. הקנס בסך 1,000 ₪ נותר על כנו, ומאחר שהמשיב תמך בערעור, לא היה צו להוצאות.