ת"א 10445-10-22

תקציר

השופט דחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד, וקבע כי הפרסומים המקוונים המדוברים אינם מהווים לשון הרע. בתביעה, שהוגשה על ידי תובעת בשם ברשי, נטען כי ציוץ של הנתבעת ענבר ייחס לה אמירה גזענית. הציוץ המדובר התלונן על כינויי גנאי נגד אנשים בעלי אותה עמדה פוליטית כמו ענבר, ותהה מדוע ראש הממשלה נתניהו לא גינה התבטאויות כאלה. למרות שניתן היה לנסח את הציוץ בזהירות רבה יותר, השופט קבע כי קורא סביר לא יפרש אותו כמייחס לברשי את האמירה "מי שלא מצביע לנתניהו הוא צאצא של נאצים". מסקנה זו הושגה תוך בחינת ההקשר והנסיבות החיצוניות סביב הפרסום, וכן האפשרות להבהיר פרשנויות באמצעות התכתבות מקוונת. השופטת דחתה גם את תביעתה הנגדית של ענבר, שטענה לשימוש לרעה בהליך משפטי וללשון הרע מצד ברשי. הביטויים שבהם השתמש ברשי כלפי ענבר, ובהם "ממזר שקרן", נחשבו לעימות אך לא לשון הרע, ולא חמורים דיים כדי להטיל אחריות. בית המשפט הכיר בכך ששני הצדדים יכלו להפגין כבוד רב יותר, אך הגיע למסקנה כי אופיו המוקצן יותר ויותר של השיח המקוון פירושו שיש לחרוג מהפרות קלות. בפסק הדין הודגש כי על בתי המשפט להיזהר בהטלת אחריות לשון הרע על פרסומים מקוונים, וכי מבחן הקורא הסביר צריך לחול על מקרים כאלה. מאחר שאף אחת מהתביעות לא חצתה את רף לשון הרע, הן התביעה והן התביעה שכנגד נדחו ללא הוצאות, כאשר לשני הצדדים שמורה זכות הערעור.