ע"א 10467/08

תקציר

המערער ערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה את תביעתו להירשם כבעלים של חלקות קרקע מסוימות שרכש בשנת 1991. הוא טען, כי זכותו בחלקות אלה, המבוססת על שתי עסקאות, צריכה לגבור על זכותו של המשיב מס' 1, אשר הטיל עיקול בטרם נרשמו זכויותיה של המערערת. העסקאות המקוריות כללו רכישת מגרשים עם ייפוי כוח נוטריוני, אך נרשמה רק הערת אזהרה לחלקת העסקה הראשונה ולא לעסקה השנייה. משכך, קבע בית משפט קמא כי טענת המערער ביחס לחלקה הראשונה תקפה, שכן הערת אזהרה הייתה קיימת לפני כל עיקול. עיקר המחלוקת נותרה סביב העסקה השנייה, שבה לא נרשמה שטר כזה לפני השעבוד. בסופו של דבר הכריע בית משפט קמא לטובת העיקול, תוך שהוא מצטט הלכה פסוקה לפיה עסקת משכנתא שנרשמה בתום לב יכולה לקבל קדימות על פני זכויותיו של בעלים ישר אם לא נרשמה הערת אזהרה. המערערת טענה כי פרשנות זו סותרת החלטות קודמות, המעדיפות בדרך כלל את זכויותיו ההוגנות של הרוכש על פני שעבודים מאוחרים יותר של נושים. עם זאת, בית המשפט הדגיש את הצורך להתחשב בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה, והציע כי אי רישום הערת אזהרה עלול להיחשב כפעולה בחוסר תום לב. בערעור טען המערער כי שגה בית משפט קמא והרחיב סוגיות שלא הועלו בתחילה. ערכאת הערעור הסכימה עם המערער, וציינה כי ההסדר הפרוצדורלי מוותר על ראיות חדשות, המצביעות על כך שלא הוכח נגדו חוסר תום לב. משכך, קבע בית המשפט כי הוא מחזיק בזכות שוויונית בחלקות שבמחלוקת, הגוברת על העיקול, ומזכה אותו ברישום בעלות ובשכר טרחת עורך דין, ובכך ביטל את צו ההוצאות של בית משפט קמא. השופט מלצר הסכים לכך, הדגיש את בסיס ההחלטה על נסיבותיו הייחודיות של מקרה זה ורמז למתח הרחב והבלתי פתור בין עקרונות רישום המקרקעין לבין הגנות הנושים.