תו"ב 37615-12-10

תקציר

פסק הדין זיכה שני נאשמים מעבירה של שימוש חורג במסגרת בנייה ללא היתר. הנאשמים, שהם בני זוג, הואשמו בעבירה לפי סעיפים 145 ו-204 לחוק התכנון והבניה, בכך שהשתמשו ברכושם למגורים החורג מהשימוש המותר ב-17 מ"ר. הנאשמים לא הכחישו את ביצוע העבירה, אך טענו כי קמה להם הגנת צדק בשל רשלנות רשות הרישוי ואכיפה בררנית. בית המשפט קיבל את טענות הנתבעים. נמצא כי התנהלות הרשות לאורך כל הליך הרישוי הייתה רשלנית והתאפיינה בדרישות המשתנות ללא הרף, תוך גרימת בלבול ועיכובים מיותרים. כמו כן, כתב האישום הוגש מבלי שניתנה לנאשמים הזדמנות להציג את הצד שלהם בסיפור ובניגוד להנחיית הפרקליטות, הקובעת קריטריונים להגשת כתבי אישום במקרים כאלה ופורסמה בסמוך לאחר הגשת כתב האישום. בית המשפט מצא כי עניינם של הנאשמים נופל בגדר ההנחיה, דבר המצביע על כך שלא היה מקום להגיש את כתב האישום. הצטברות הפגמים, לצד אופיו המינורי יחסית של מחדלי הנאשמים, הביאו את בית המשפט למסקנה כי המשך ההליך הפלילי יפגע באופן מהותי בתחושת הצדק וההגינות. לפיכך, זיכה בית המשפט את הנאשמים, וציין כי לא ניתן לתקן את הפגמים בדרך אחרת מלבד זיכוי.