ערר 9006/18

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעורים על תביעות כספיות בגין ירידת ערך מקרקעין שנגרמו עקב אישור שתי תכניות לסלילת כביש 16 בירושלים. התוואי, המחבר בין כביש 1 לדרך בגין, הפחית לכאורה את שווי נכסי המערערים. עיקר המחלוקת נסובה סביב קביעת הפיצוי למערערים, כאשר שני הצדדים מציגים הערכות שווי משלהם. ועדת הערר, בהתאם לפסיקות קודמות, מדגישה כי תתערב בשומה המייעצת רק בתנאים ספציפיים, כגון תשתית עובדתית לא מספקת או הנחות לא הגיוניות. עוד מובהר כי תכנית ירושלים 2000, על אף היותה מדיניות תכנונית, לא הופקדה, דבר המשפיע על פוטנציאל תביעות הפיצויים. הוועדה דוחה את טענות המערערים בדבר שיטות הערכת השווי של השמאי המייעץ, ומוצאת אותן נתונות לשיקול דעתה. היא מקבלת את הסכמת המערערים לקזז את הפיצויים שקיבלו בגין הפקעה מהשומה שנקבעה. בנוסף, הוועדה קובעת כי הגבלות פיתוח זמניות אינן מצדיקות פיצוי נוסף. לבסוף, היא מאציל את יישוב המחלוקות על חלוקת הפיצויים בין המשיבים לאפיקים נפרדים ליישוב סכסוכים בין רשויות ציבוריות. המערערים זכאים לפיצוי שיקבע השמאי המייעץ, שישולם על ידי המשיבים בתוספת ריבית והצמדה. נוכח חוסר ההצדקה בהתנגדויות, מטילה הוועדה הוצאות על המשיבים.