ע"פ 21/49

תקציר

המערערים, עבד אל-האדי ומסעוד זערור, הורשעו ברצח לפי סעיף 214(ג) לפקודת החוק הפלילי, 1936, ונידונו למוות על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה. שני הנאשמים ערערו על ההחלטה וטענו כי הערכאה הנמוכה יותר שגתה בכמה דרכים. השופט חשין, שנתן את פסק הדין לבית הדין לערעורים, דחה את הערעורים ואישר את ההרשעות וגזרי הדין. בית המשפט קבע כי הרכב הערכאה הנמוכה יותר היה ראוי, וכי הדיונים המשותפים של שני הנאשמים לא פגעו בזכותם למשפט הוגן. עוד נקבע כי פסקי הדין של הערכאה הנמוכה יותר היו בהתאם לחוק, וכי הודאות הנאשמים קבילות כראיה, שכן הן ניתנו מרצון. לגופו של עניין, מצא בית המשפט כי די בהודאות, יחד עם ראיות נוספות, כדי להרשיע את הנאשמים ברצח במטרה לסייע לשוד לפי סעיף 214(ג) לפקודת חוק העונשין. בית המשפט הוסיף וקבע כי הערכאה הנמוכה יותר הגיעה למסקנה נכונה כי סיבת המוות היא חנק, וכי הגנת הצורך אינה חלה במקרה זה. לפיכך דחה בית המשפט את הערעורים ואישר את ההרשעות וגזרי דין המוות.