רע"פ 4195/23

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. הבקשה, אותה מתאר בית המשפט כחריגה, נוגעת למקרה של עבירות "ברירת דין", קטגוריה לפיה הנאשם יוזם את ההליך המשפטי. המבקשים טענו כי לא קיבלו הודעה מתאימה על מועד המשפט משום שהזימון נשלח לכתובת עורך דינם ולא לכתובתם שלהם, וכתוצאה מכך הם נעדרו במהלך הדיון. עם זאת, השופט קבע כי המבקש ביקש במפורש שהזימון יישלח לכתובת עורך דינו, ולכן אינו יכול כעת לטעון אחרת. זאת ועוד, השופט ציין כי הוראת החוק הרלוונטית, סעיף 95(א) לתקשי"ר, המתווה את חובת בית המשפט להודיע לתובע ולנאשם על מועד המשפט, חלה על תיקים שנפתחים בהגשת כתב אישום – ולא על עבירות ברירת דין. בשונה מהליך פלילי רגיל, זימון למשפט לא נועד ליידע את הנאשם על האישומים נגדו אלא רק להודיע לו על העבירה שבגינה יישפט. לפיכך, השופט הגיע למסקנה כי הבקשה, במקרה זה, פרידה, אינה מצדיקה את ביטול פסק הדין הקודם, ובקשת הערעור נדחית.