ת"א 1668/97

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגישו בני זוג, בני הזוג כהן, נגד מדינת ישראל, משרד האוצר שלה ומס הכנסה, בגין אי סדרים לכאורה שבוצעו על ידי חוקרי מס במהלך חיפוש בביתם של בני הזוג. החיפוש, שנערך ב-4 בינואר 1994, נערך בחשד לעבירות מס הכנסה. כהן טען כי החיפוש גרם לו להתקף לב, ותבע פיצויים של למעלה מ-1.5 מיליון שקל. בתביעה נטען כי הרשויות פעלו באופן החורג מסמכותן, וחרגו מחובת הזהירות שלהן כלפי התובעים. עם זאת, השופט קבע כי טענת התובעים אינה מבוססת, שכן הראיות הראו כי לא הייתה התנהגות חריגה או בלתי ראויה מצד הרשויות. השופט ציין כי עדותו של מר כהן אינה אמינה, וסותרת על ידי עדים אחרים, כולל אשתו שלו. יתרה מכך, השופטת ציינה כי ילדי התובעים, שנכחו בעת החיפוש, סירבו לשתף פעולה או למסור עדות, דבר שהחליש את עניינם של התובעים. השופטת קיבלה את העובדה שהחיפוש עצמו, שנערך בצו כדין, גרם אכזבה לתובעים, אך הדגישה כי אין ראיות לאי סדרים כלשהם בתהליך. בסופו של דבר נדחתה התביעה, והתובעים חויבו בהוצאות המשפט של הנתבעים, בסך 20,000 ₪. החלטה זו ניתנה ב-1 בספטמבר 1998 וסימנה את סוף התיק.