ת"א 56655-05-14

תקציר

התובע והנתבע הם בעלים שווים של בניין בן שלוש דירות במעלה אדומים. הנתבע השכיר את שתי הדירות ואילו התובע התגורר בשלישית. עד שנת 2009 היה הסכם כי הנתבע יגבה את דמי השכירות וישתמש בהם לפירעון המשכנתא ולכיסוי הוצאות משק הבית מאחר והתובע לא עבד. עוד הודתה התובעת כי הנתבעת זכאית לדמי השכירות שכן האחרונים טיפלו בבית וגידלו את ילדיהם. אולם הסדר זה הסתיים כאשר המשכנתא נפרעה והילדים גדלו ועזבו את המקום. משנת 2009 ואילך דרש התובע את חלקו בדמי השכירות. בית המשפט קבע כי התובעת זכאית למחצית מדמי השכירות שגבתה הנתבעת משתי הדירות, בניכוי הוצאות הכרוכות בהפקת הכנסה זו, הכוללת תחזוקה ותיקונים אך לא הוצאות המחיה של דירת המגורים. הנתבע חויב למסור חשבונות המפרטים את דמי השכירות שהתקבלו ואת ההוצאות שהוצאו. בית המשפט בחן את החשבונות שהגישה הנתבעת וביצע תיקונים במספר נקודות, לרבות סכומי שכר דירה, דירות ריקות והוצאות בגין הדירות המושכרות. נמצא כי סך דמי השכירות שנגבו בגין הדירה הקטנה עמד על 137,600 ₪, כאשר התובעת זכאית ל-68,800 ₪. בינתיים, דמי השכירות עבור הדירה הגדולה, לאחר ניכויים, הסתכמו ב-352,431 שקל, כאשר התובע זכאי למחצית מסכום זה. התובע חויב לשלם מחצית מהוצאות השכירות, המוערכות בכ-25,000 ₪ עבור שתי הדירות, ו-16,000 ₪ עבור התקופה שבין 2009 ל-2011 עבור דירת המגורים בה התגורר. תביעות אחרות לקיזוזים נדחו, לרבות בקשת הנתבעת לנכות את הוצאות דירת המגורים בתקופה שלא התגוררה בה ודמי השימוש של אמה של התובעת. עוד קבע בית המשפט כי הנתבע אינו יכול לתבוע את חובו של התובע על פי תיק הוצאה לפועל משנות התשעים, שכן הוא לא הועלה בתביעה הראשונית והיווה הרחבה של החזית. למרות חובתה של הנתבעת לספק חשבונות, חויבה לשלם הוצאות משפט מופחתות בסך 7,500 ₪ בשל התנהלות התובעת, שכללה לקיחת מסמכים מהנתבע תוך פגיעה בפרטיותה. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 27.5.22.