עת"מ 17782-02-17

תקציר

עניינה של העתירה בסירוב היתר בנייה ליחידות דיור נוספות על מקרקעי העותרת על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. עיקרו של הבקשה הוא הוספת יחידות דיור נוספות על ידי "השלמה" של חמשת הממ"דים שנבנו על הקרקע, כל אחד בשטח ברוטו של 12 מ"ר, על ידי מתן שטחים נוספים. הוועדה המקומית טענה כי יש לדחות את הבקשה משום שהממ"דים כבר נבנו על פי היתר קודם וסעיף 151(ג) לחוק התכנון והבנייה מתמרץ הקמת ממ"דים ולא הוספת שטחים לקיימים. ועדת הערר הסכימה עם טענת העותר כי החוק אינו מבחין בין הוספת שטחים לממ"דים קיימים לבין הקמת חדשים, אך דחתה את הבקשה, שכן מדובר ב"חישוב מחדש" של שטחים בהיתר הקודם, שהיה צריך להתחיל בהליך הקלות. בית המשפט מצדד בפרשנותה של ועדת הערר לחוק ולפסיקות קודמות, ומדגיש כי סעיף 151(ג) חל על בניית ממ"דים ולא על הוספת שטחים לקיימים. זאת ועוד, היה מקום לדחות את בקשת העותרת בגין אי פתיחת הליך הקלות, הליך תכנוני שבשיקול דעת. פסק הדין מבהיר כי ההחלטה היא פרוצדורלית ואינה בוחנת לגופה של הבקשה או את סיכויי הצלחתה. העותרת אחראית להוצאות שני המשיבים בסך 8,000 ₪.