רע"פ 1108/15

תקציר

ההכרעה במקרה זה נשענת על העיקרון לפיו לאחר שעניינו של נאשם נדון בשתי ערכאות נפרדות, השגות בדבר חומרת העונש אינן מהוות בדרך כלל עילה מספקת למתן רשות ערעור בפעם השלישית, אלא כאשר העונש סוטה באופן משמעותי מנוהלי הענישה המקובלים במקרים דומים. במקרה הנוכחי, המבקש, שהורשע בשני אישומים שונים, לא הצליח להוכיח כי העונש חרג מהנורמות שנקבעו. הנמקה זו מתיישבת עם תקדימים כגון ע"א 7163/13 קסואני נ' מדינת ישראל. בנוסף, לא הועלתה בבקשה כל טענה מהותית המצביעה על חריגה כזו. זאת ועוד, בית המשפט בחן את טענות המבקש לגופן ומצא אותן בלתי מבוססות, תוך שהוא מציין במפורש כי הבדלי הענישה בין המבקש לבין אדם אחר, מאלכ, היו מוצדקים בכך שעונשו של מאלכ נבע מהסדר טיעון שכלל הודאה, נסיבה שלא נעדרה בעניינו של המבקש. כפי שהוזכר בע"א 7964/11 חלאיל'ה נ' מדינת ישראל, החלטה לנהל הליך הוכחות במקום להודות יכולה להצדיק פערים בגזר הדין. עוד ציין בית המשפט כי לא הוגש תסקיר מבחן על המבקש, אף שגזר הדין שיקף היעדר תסקיר חיובי. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והמבקש הונחה להתייצב לגזר הדין כפי שהורה בתחילה. בכך ביטל בית המשפט את החלטת הביניים מיום 15.2.2015, המחייבת את המבקש להתייצב במתקן הייעודי עד ליום 16.3.2015 לצורך ריצוי עונשו, לאחר תיאום עם שירות בתי הסוהר.