בר"ע 852/09

תקציר

מדובר במקרה של תאונת דרכים שאירעה בשנת 1995 וההליכים המשפטיים שבאו בעקבותיה. המבקש, שהגיש תביעה בגין נזקי גוף בשנת 1997, והמשיבים הסכימו לדחות את ההליכים בבית המשפט בעוד המבקש ערער על קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי. הוחלט לקבוע את גובה הגמלאות שינוכו מכל פיצוי שייפסק על ידי בית המשפט. לאחר מספר שנים קבע המל"ל את הנכות הצמיתה של המבקש, לרבות 20% נכות בגסטרואנטרולוגיה. לאחר מכן טען המבקש כי החלטה זו צריכה להיות מחייבת בהליך המשפטי, בעוד שהמשיבים חלקו על כך. בית משפט השלום בירושלים פסק לטובת המשיבים, והורה למבקש לערער. הערעור, שנדון והתקבל ככזה על ידי השופט, נסב סביב השאלה האם מהתנהלותם והסכמותיהם של הצדדים משתמע כי הם מסכימים לאמץ את קביעת המל"ל בדבר דרגת הנכות בגסטרואנטרולוגיה כמחייבת בתיק בית המשפט. השופט בחן את הנסיבות ומצא כי הצדדים אכן הסכימו לקבל את החלטות המל"ל בתחומים בהם לא הוגשו חוות דעת מומחה לבית המשפט. מספר גורמים נלקחו בחשבון בהגעה למסקנה זו. ראשית, השופטת התייחסה להסכם בין הצדדים משנת 1999, שקבע כי החלטת המל"ל תהיה מחייבת לצורך חישוב הניכויים וכי היעדר החלטה כאמור יפגע בהערכת הנזק. שנית, השיהוי הממושך בהערכת נזקיה של המבקשת והעובדה שלא ביקשה מינוי מומחה לגסטרואנטרולוגיה בתקופה זו, תמכו בטענה כי הצדדים התכוונו לאמץ את החלטת המל"ל. שלישית, התנהלות המשיבים בדיון משנת 2001, בו טענו כי קביעת המל"ל בתחום הנוירולוגיה מחייבת, חרף הגשת חוות דעת מומחים אחרות, הצביעה על הסכמתם לאמץ את החלטות המל"ל. זאת ועוד, טענות המשיבים, שהתייחסו לקביעות המל"ל ושמרה לעצמה את הזכות לערער עליהן לגופן, פורשו כהודאה בנכונותם להיות כבולים להחלטות אלה. לבסוף, שיקולי צדק והגינות תמכו בטענת המבקש כי הצדדים הסכימו מכללא לקבל את קביעת המל"ל. לאור ממצאים אלה, קבע השופט כי הערעור התקבל, ובכך הפך את החלטת בית משפט השלום. השופט קבע כי דרגות הנכות שנקבעו על ידי המל"ל הן בגסטרואנטרולוגיה והן בנוירולוגיה יחייבו בהליך המשפטי. המשיבים חויבו לכסות את הוצאותיו של המבקש, והפיקדון יוחזר למבקש.