ת"א 2162/01

תקציר

המבקשת ביקשה להכיר בתביעתה כתובענה ייצוגית, בטענה כי הבנק המשיב גבה ממנה ומלקוחות אחרים שלא כדין תשלום חודשי עבור שירות מידע טלפוני שלא ביקשו ולא השתמשו בו. המבקש טען כי התנהלות הבנק מהווה רשלנות רבתי, שכן הוא כשל בחובת האמון והזהירות המרבית כלפי לקוחותיו. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקש לא הביא ראיות מספיקות לכך שלקוחות אחרים נפגעו בנסיבות דומות. הבנק הציג ראיות לשיטת עבודה שהבטיחה את הסכמת הלקוחות טרם רישומם לשירות, והמבקש לא הפריך זאת כראוי. זאת ועוד, טענת המבקשת כי הלקוחות חויבו בגין השירות טרם קבלת הקוד הסודי הדרוש לשימוש בו נתפסה כסתירה לטענתה הראשונית וכניסיון לשנות את חזיתה. בית המשפט הגיע למסקנה כי הבקשה לתביעה ייצוגית לפי חוק הבנקאות לא עמדה בדרישות, שכן המבקשת לא הצליחה להוכיח קיומה של קבוצה נפגעת. בנוסף, המבקש לא יכול היה להשתמש בתקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי כמסלול חלופי מאחר שכבר קיימת חקיקה ספציפית. המבקשת חויבה לשאת בהוצאותיה ובשכ"ט עו"ד, בסך 15,000 ₪ + מע"מ, ועמדו לרשותה 7 ימים להודיע לבית המשפט על כוונתה להמשיך בתביעה.