ע"פ 54/81

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להרשיע שתי מערערות, אסתר ואביבה רוזן, בעבירה על חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשי"ט-1959. השניים הורשעו במסירת מידע כוזב על פרט מהותי בהצהרתם על פטור משירות ביטחון בעילה של הכרה דתית. ההצהרה השקרית הייתה שההכרה הדתית מונעת מהם לשרת בשירות הביטחון. המערערים טענו כי הם מבצעים עבודות בנייה בביתם בשבתות עקב מצב חירום, אך טענה זו לא התקבלה על ידי בית המשפט. השופטים קבעו כי יש לפרש באופן הוליסטי את שלושת התנאים הקבועים בחוק לפטור – אמונה דתית, שמירת כשרות והימנעות מנסיעה בשבת. הכרה דתית, כפי שהיא מוזכרת בחוק, אינה רק אמונה סובייקטיבית אלא כוללת גם קיום מצוות דתיות מעשיות. מעשיהם של המערערים סתרו את טענתם להכרה דתית ולכן היוו עבירה על החוק. יתר על כן, המועד הקובע לעבירה הוא מועד התצהיר, אך התנהגות מאוחרת יותר יכולה לשפוך אור על כוונות קודמות. השופטים הסכימו כי ממצאיו של בית משפט קמא התבססו על עדויות עדים מהימנות וראיות חזותיות. הם הדגישו כי מעשיהם של המערערים מהווים חילול שבת מובהק ואינם משקפים את ההכרה הדתית שלטענתם הייתה להם. השופטים דנו גם באפקט ההרתעתי שיש לתת במקרים כאלה כדי למנוע הצהרות כוזבות. בסופו של דבר, הערעור על ההרשעה ועל גזר הדין נדחה, כאשר דעת הרוב קבעה כי העונש הולם בהתחשב בנסיבות.