רע"א 52551-02-24

תקציר

להלן תמצית פסק הדין: פסק הדין מתייחס לסכסוך בין שני בעלי דירות בבית משותף. התובע, שפירא, הגיש תביעה נגד הנתבעים, קוגן, בגין פיצויים בסך 819,288 ₪, שנגרמו לטענתו לדירתו בקומת הקרקע עקב נזילות שמקורן בדירתם של בני הזוג קוגן לעיל. קוגן הכחיש את הטענות וטען כי עיקר הנזק לא נגרם מדירתם. הצדדים הסכימו למנות מהנדס מומחה שיעריך את כשלי האיטום ונזקי הרטיבות והגיעו להסדר פרוצדורלי, שקבע כי חוות הדעת שיוגשו מטעם הצדדים ישמשו כראיה, אך חקירות המומחים לא יתקיימו. לאחר התיקונים הוגשו חוות דעת נוספות לגבי דמי שכירות הולמים ושווי הדירה, יחד עם חוות דעת משלימה של המהנדס רונן שטרנברג. שפירא ונציגי הבית המשותף ביקשו לפסול את ראיות הנתבעים, ובית המשפט נעתר לכך, הורה על מחיקת חוות הדעת שצורפו לראיות הנתבעים ועל איסור הגשת חוות דעת משלימות נוספות. בית המשפט קבע כי ההסדר הפרוצדורלי, המפנה לתקנה 88(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, מונע הגשת חוות דעת מומחה על ידי הצדדים. לפיכך חויבו הנתבעים לשלם הוצאות בסך 5,000 ₪ לכל אחד מבעלי הדין. הנתבעים ערערו על החלטה זו, אך הבקשה נדחתה. ערכאת הערעור הסכימה עם פרשנותו של בית משפט קמא להסדר הפרוצדורלי ולתקנה 88, והדגישה כי על בתי המשפט להתערב בהחלטות פרוצדורליות רק במקרים חריגים. בהסדר נקבע במפורש כי לא יוגשו חוות דעת נוספות מטעם הצדדים בנושאי אטימות. זאת ועוד, החלטת בית המשפט מאוקטובר 2021 והנוסח הרחב של כתב מינוי המומחה הסמיכו את חוות דעתו של המומחה בשאלות שבמחלוקת. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטת הביניים ודחתה את בקשת רשות הערעור, תוך שהיא פוסקת לכל משיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.