בג"צ 1113/99

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון עסק בעתירה של עמותה הפועלת למען זכויות המיעוט הערבי, שערערה על הקצאה לא שוויונית של כספים על ידי משרד הדתות לתחזוקת בתי עלמין בשנת 1999. בית המשפט הדגיש את עקרון השוויון, החיוני בהקצאת משאבי המדינה, המתחייב מערכיה הדמוקרטיים והיהודיים של ישראל. הדו"ח ציין כי בעוד שחוקים מקיימים בדרך כלל שוויון, האיום האמיתי טמון בביצועם, במיוחד ביישום חוקי התקציב, שלעתים קרובות יש בהם אפליה. בית המשפט הביע כי כל האזרחים זכאים למשאבי המדינה ללא משוא פנים על בסיס דת או לאום. היא הדגישה כי חלוקת משאבים שוויונית צריכה להיות מהותית, לא פורמלית בלבד, ועליה להישען על שיקולים ראויים ולא על שיקולים מפלים. בית המשפט מצא כי רק חלק מזערי מהכספים שנועדו לתחזוקת בתי הקברות הוקצו לבתי עלמין מוסלמיים ונוצריים, למרות שקבוצות אלה מהוות חלק משמעותי מהאוכלוסייה. כתוצאה מכך, הונחה משרד הדתות להקצות כספים אלה באופן שוויוני, ולמען השקיפות, להבטיח בהירות תקציבית למניעת מעילה. למרות שבית המשפט הכיר במעמדו הייחודי של חוק התקציב, הוא נמנע מלבטל את הוראותיו, תוך שהוא מדגיש את התאמת היישום לעקרונות השוויון. פסק הדין חיזק את מעמדו החוקתי של השוויון, הקשור לכבוד האדם, ואת הצורך בשקיפות ובהגינות בהליכי חקיקה, והסתיים בהוראה למשרד להקצות כספים באופן שוויוני בעתיד.