ת"א 19183-05-15

תקציר

התובע תבע את הנתבע על כך שמכר להם רכב מבלי לגלות מידע חיוני על עברו של הרכב ומצבו המכני. הנתבעים טענו כי מדובר בעסקת תיווך והם אינם אחראים למצגי שווא כלשהם. עם זאת, השופט פסק לטובת התובע, וקבע כי על הנתבעת, חברת מכוניות משומשות, מוטלת האחריות למסור מידע מדויק, דבר שלא עשה. נפלה טעות בעסקה ביחס לבעלות הקודמת על הרכב, שהובילה להחלטת התובע לרכוש אותו. השופט הורה לנתבעת לפצות את התובע בסכום של 35,000 ש"ח, שהופחת ל-28,000 ש"ח בשל אשמתו התורמת של התובע בכך שלא בדק את הרכב כראוי. סכום זה כולל את שווי הרכב, פיצוי בגין עוגמת נפש והחזר מחיר הרכישה. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות התובע, שכר טרחת עורך דין וכל ריבית שנצברה מאז פסק הדין. בנוסף, הודעת צד ג' שנשלחה לצור וינר נדחתה, שכן השופט מצא אותו לא אחראי למצגי שווא כלשהם, מתוך אמונה בעדותו כי מסר לנתבע את כל המידע הרלוונטי. השופט הדגיש כי הנתבע, כסוחר רכב, היה צריך לבצע בדיקת בעלות בסיסית.