ת"א 37473-11-12

תקציר

התיק סובב סביב חמישה תובעים שטענו כי הם זכאים להירשם כבעלים של קרקעות חקלאיות במושב מורשה. השופטת בחנה ביסודיות את הראיות והטענות שהוצגו בדבר טיב הזכויות בהן החזיקו התובעים והמסגרת הפרוצדורלית הסובבת את התיק. נמצא כי הזכויות הנתבעות על ידי התובעים המונים 2 עד 5 מותנות בבניית בתים על הקרקע בתוך שלוש שנים, דבר שלא קרה. זאת ועוד, תביעתו של התובע מס' 1 נדחתה מאחר והוא חתם על התצהיר הרלוונטי שנתיים לאחר המועד שנקבע. השופטת התייחסה ודחתה גם טענות שונות שהעלו התובעים, לרבות אפליה, הבטחות מנהליות וצדק וסבירות. השופט הגיע למסקנה כי פקעו זכויותיהם של התובעים בקרקע וכי עליהם לפנות את המקום ולהרוס כל מבנה שנבנה ללא היתר. עם זאת, השופטת העניקה לתובעים תקופה של 12 חודשים להגיע להסכם פשרה עם הנתבעים, שיאפשר להם להישאר בקרקע באותם תנאים כמו התובעים הקודמים. אם לא יושג הסכם כזה, על התובעים לפנות את הקרקע ולהחזירה למינהל מקרקעי ישראל. התביעה שכנגד שהגיש המינהל התקבלה בחלקה, והורתה על הריסת מבנים קיימים והחזרת הקרקע למצבה הקודם בתוך שנה. ככלל, נדחתה תביעתם של התובעים, והם נדרשו לפנות את הקרקע או להגיע להסדר, שאם לא כן ייהרסו המבנים. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים.