עמ"ה 399/02

תקציר

פסק הדין דן בסיווג החוב לצורכי מס, תוך התמקדות במקרה של חברת בניין דירות שהחזיקה פיקדונות של דיירים, צמודים לשער הדולר. החברה רצתה לסווג את החוב כחוב מוחלט כדי ליהנות מניכויי מס, אך בית המשפט קבע שמדובר בחוב מותנה. על פי דיני החוזים הכלליים, החוב נמצא כחוזה בתנאי השעיה, כלומר לא ניתן לאכוף אותו בתקופת ביניים של עד 15 שנה, ולכן הוא סווג כמותנה. משמעות סיווג זה הייתה שהחברה לא תוכל לרשום את החוב כהוצאה וליהנות מניכויי מס, שכן הדבר יתאפשר רק לאחר שהחוב יהפוך למוחלט. פסק הדין דן גם בסוגיית הריבית הרעיונית, שהחברה נדרשה לשלם על הפיקדונות שהתקבלו מהדיירים, וקובע כי מדובר בהכנסה חייבת במס. החברה טענה כי מדובר בכפל מס, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי מדובר בשני תשלומים נפרדים. עוד טענו בחברה כי המס שהוטל עליהם גרם לעיוות חמור, שגם אותו דחה בית המשפט, בקובעו כי אין כפל מס שכן החברה לא חויבה בריבית רעיונית בחלק משנות המס המדוברות. בנוסף, פסק בית המשפט לטובת החברה בכמה נושאים, ובהם התרת ניכוי בגין שערוך שני פיקדונות, והכרה בשיעור פחת מוסכם בגין מיזוג אוויר ומעליות. החברה הצליחה גם בטיעוניה בדבר היוון הוצאות מימון וארנונה, והשומה תוקנה לטובתם. בית המשפט אף הורה לחברה לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למשיב.