ה"פ 1678/09

תקציר

המבקשת ביקשה לרשום חוזה שכירות לדורות בחניה בבניין בו רכשה דירה מעיזבונו של בלס ז"ל. המשיבה, חברה שבבעלותה הקרקע עליה עומד הבניין ומנהלת אותו, סירבה להאריך את חוזה החכירה מעבר לתקופה החוזית הנקובה בשטר החכירה, שהסתיימה בשנת 1979. החברה טענה כי הזכות להחכיר את מקום החניה אינה תקפה, כי פג תוקפה וממילא היא רשאית לסרב להאריכו. בית המשפט קבע כי מקום החניה אינו חלק מהרכוש המשותף של הבניין וכי המנוח רכש בו זכות חכירה תקפה. בית המשפט מצא כי זכות החכירה לא פקעה, שכן הצדדים הסכימו במשתמע כי היא תימשך מעבר לתקופת החכירה החוזית. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המשיבה לא ביטלה את חוזה השכירות כדין, וממילא אין היא רשאית לסרב להאריך את החכירה, שכן כוונת הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בחוזה, הייתה להקנות למנוח זכות הדומה לבעלות בחניה. לפיכך נצטווה המשיב להאריך את חוזה החכירה לתקופה של 999 שנים ולרשום את המבקש ככזה בטאבו. בית המשפט דחה גם את טענותיה הנוספות של המשיבה לפיהן יש להתנות את הארכת חוזה השכירות בכך שהמבקשת תשלם חובות נטענים של המנוח בגין השימוש בחניה ובשטחי חצר הבניין, וכי המבקשת פעלה בחוסר תום לב. למבקש נפסקו הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.