בר"ע 3186/08

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשת רשות ערעור על החלטה המחייבת את התובע, תושב הרשות הפלסטינית, בערבות של 10,000 ש"ח להבטחת הוצאות הנתבעים. התובע, קטין שנפגע מרכבם של הנתבעים כהולך רגל בשנת 1999, אושפז בבית חולים בישראל וקיבל תשלומים ראשוניים מהנתבעים. התיק הועבר לבית משפט השלום בחיפה בשנת 2005. הנתבעים טענו אז כי הביטוח שלהם אינו מכסה את התאונה משום שלנהג לא היה רישיון תקף באותה עת. בית משפט קמא החליט לחייב את הנתבעים בהוצאות, החלטה עליה ערער התובע. ערכאת הערעור, שהפעילה את שיקול דעתה, הכריעה לטובת התובע. נטען כי היה על בית משפט קמא לשקול את סיכויי התביעה, ולא לבסס את החלטתו אך ורק על מגוריו של התובע בשטחים. ערכאת הערעור הוסיפה וציינה כי טענת הנתבעים טעונה הבהרה, שכן על פניו נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים. בנוסף, היא לקחה בחשבון את גילו הצעיר של התובע, את השיהוי בהעלאת טענות ההגנה ואת אחריותם המוחלטת של הנתבעים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ערכאת הערעור ביטלה את ההחלטה לחייב את התובע בערבות והורתה לנתבעים לשלם את שכר טרחת התובע.