ת"א 62485-03-16

תקציר

פסק הדין דן בתביעה שהגיש תובע נגד נתבע, בטענה להפרת הסכם, מצג שווא ומצגי שווא בנוגע לעבודה שבוצעה עבור הנתבעת. התובע תבע פיצויים בסך 1.4 מיליון ₪. הנתבעת טענה כי לא התחייבה לספק לתובעת עבודה וכי מצוקתה הכלכלית של התובעת נבעה מגורמים אחרים. השופט קובע תחילה את הדין החל על יחסים חוזיים ועל חובת "תום הלב". לאחר מכן הם מתעמקים בהיסטוריה של מערכת היחסים בין הצדדים, החל מהתפתחותו של התובע כספק עבור הנתבע. השופטת מציינת כי לא היה הסכם בכתב בין הצדדים, מה שהיה מונע מחלוקות מסוימות, אך ההסכם בעל פה עדיין מחייב. השופטת בוחנת כל אחת מטענות התובע בנוגע להזמנות עבודה ספציפיות, ומוצאת כי התובעת לא הוכיחה כל התחייבות מפורשת של הנתבעת להעביר עבודות ספציפיות. חובת הנתבע השתרעה על כל עסקה בנפרד, והתובע לא הוכיח כל הפרה לגבי מרבית ההזמנות. עם זאת, השופטת מצאה כי הנתבעת הפרה את התחייבותה ביחס לצו אחד, בגינו נדרשה הנתבעת לשלם את התמורה שנקבעה בסך 227,944 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. עוד קבע השופט כי הנתבע לא הטעה או הציג מצגי שווא בפני התובע. הראיות הצביעו על כוונה לשתף פעולה בין הצדדים, וכל עסקה נבחנה לגופה. התובע לא הוכיח שיקים לא רלוונטיים או הטעיה מצד הנתבע. לבסוף קבע השופט כי הנתבעת אינה אחראית לקריסתה הכלכלית של התובעת, שכן לא ניתנה כל התחייבות מצד הנתבעת לספק לתובע עבודה במידה מסוימת. גם תביעות התובעת בגין ראשי נזק נוספים, לרבות עלויות ציוד, אחזקת המפעל ואובדן רווחים, נדחו בשל היעדר ראיות או כשרון. לסיכום, השופט קיבל חלקית את התביעה, והורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 227,944 ₪, בצירוף שכר טרחה נוסף, ריבית ושכר טרחת עורך דין, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.