פש"ר 65257-02-19

תקציר

פסק הדין דן בזכויותיו של חייב לקיום בכבוד ובזכויותיהם של בעלי תפקידים המעורבים בהליכי פשיטת רגל – כגון המנהל המיוחד והנאמן – לקבל שכר עבור עבודתם ולהשיב הוצאות. השאלה המרכזית היא כיצד יש להחזיר לחייב כספים שנצברו בקרן פשיטת הרגל, בהתאם לפסיקה קודמת (עניין עווידה). החייב ביקש סילוק מיידי של הכספים, שנצברו באמצעות תשלומים תקופתיים מקצבת הנכות שלו. עם זאת, על בית המשפט לאזן בין זכויות החייב לבין זכויות הפקידים לתשלום עבור שירותיהם. פסק הדין בעניין לשצ'נקו, הפוטר חייבים מתשלומים תקופתיים אם הם חסרי כושר השתכרות, הוא רטרוספקטיבי. לכן, כספים שכבר נמצאים בקרן פשיטת רגל שלא חולקו לנושים צריכים להיות מוחזרים לחייב. אבל אלה שחולקו לא ניתן לתבוע בחזרה. בית המשפט מכיר בכך שציפיות הפקידים לתשלום עבור עבודתם ראויות להגנה. משכך, יש לשלם תחילה את שכר טרחתם והוצאותיהם, גם אם מקור הכספים בעיזבון פשיטת הרגל הוא מהגמלה המוגנת של החייב. גם אגרת הפיקוח, המשולמת לכונס הנכסים הרשמי, נחשבת לחלק מההוצאות, אם כי ניתן לתעדף אותה פחות במקרים שבהם הכספים אינם מספיקים. כדי להימנע ממצב שבו חייבים נמנעים מתשלומים תקופתיים, בית המשפט מחליט שכל הסכומים ששולמו לקרן - גם לנושים - לא יוחזרו. כל פיגור שנצבר בתקופה הרלוונטית עקב אי תשלום נמחק. רק לאחר שיוסדרו הוצאות הפקידים ושכר הטרחה, ונותרו כספים, ניתן להחזיר את היתרה לחייב. הכונס הרשמי מתבקש לערוך חישובים ולפעול בהתאם בתוך 30 יום.