ת"א 49192-01-14

תקציר

התובע, שהיה במצב פסיכוטי, סיכן את עצמו ואחרים, מה שהוביל את המשטרה להפעיל נגדו כוח. בית המשפט קבע כי נכותו הנפשית של התובע לא נגרמה עקב האירוע. גם טענות התובעת בדבר הפרעת דחק פוסט טראומטית נדחו. למרות שהשימוש בכוח על ידי השוטרים היה סביר בנסיבות העניין, בעיטה באשכיו של התובע בעודו אזוק על הקרקע היוותה אלימות מיותרת. לפיכך נפסקו לתובע פיצויים לא ממוניים בסך 7,500 ₪. עם זאת, נכותו האורתופדית של התובע לא הוכחה כנגרמת כתוצאה מהפעלת כוח בלתי סביר על ידי המשטרה, ולא הוכח הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנכות. כמו כן, התנהלותו של התובע תרמה באופן משמעותי למפגש עם השוטרים, לרבות נשיכות ותקיפת השוטרים. לפיכך, קבע בית המשפט כי הנתבעת אינה אחראית לנזקי התובע, ועל כל צד לשאת בהוצאותיו. למרות שניתן היה לשפר את הכשרתה של המשטרה בטיפול בחולי נפש, היא לא היוותה פקטור במקרה זה. ההחלטה הדגישה את אופיו המצער של האירוע, והביעה תקווה להכשרה טובה יותר בעתיד, אך הגיעה למסקנה כי הנתבעת אינה אחראית לנזקי התובע.