ה"פ 15227-09-15

תקציר

המחלוקת בין עורך דין ללקוחות לשעבר מתמקדת בשכר טרחת עורך הדין. עורך הדין מבקש פסק דין הצהרתי המאשר גביית שכר טרחה בסך 45,000 ₪ כסבירה. עם זאת, הבקשה לצו הצהרתי, הן על אופן הגבייה והן על הסכום, אינה מוצדקת. על פי חוק לשכת עורכי הדין, לעורך הדין היו שלושה חודשים לתבוע את שכר טרחתו לאחר שקיבל דרישה בכתב מלקוחותיו, דבר שלא עשה. לכן, הוא איבד את זכותו לעכב את הכספים ועליו להחזיר את הכסף ללקוחותיו. כמו כן, עורך הדין אינו יכול להוכיח קיומו של הסכם בעל פה בנוגע לשכר הטרחה, ואף לא הביא ראיות מספיקות לקביעת השכר הראוי. ללקוחות ולעורך הדין מעולם לא היה הסכם כתוב בנוגע לשכר טרחה, וההסכם בעל פה הנטען על ידי האחרונים הוא מעורפל וחסר תימוכין. גם בקשת עורך הדין למתן פסק דין הצהרתי בדבר נאותות שכר הטרחה אינה נתמכת, שכן היא אינה מבוססת על הסכמים או שיטות הערכה סטנדרטיות. בשל שיהוי עורך הדין בהגשת התביעה וחוסר ראיות, התביעה לפסק דין הצהרתי נדחית. במקום זאת, הלקוחות מקבלים 7,000 ₪ כהחזר על הוצאותיהם, שישולמו תוך 30 יום.