ת"א 22769-09-10

תקציר

בית משפט השלום בירושלים הכריע בערעור אזרחי בעניין תאונת דרכים שאירעה בשטח הרשות הפלסטינית. התובע, תושב הרשות הפלסטינית, תבע את הנתבע, שהיה מבוטח באגודת מנורה, בגין פציעות שנגרמו לו בתאונה. שאלת המפתח הייתה איזה דין מקומי להחיל בנוגע למינוי מומחים לקביעת נכותו של התובע: תקנות סדר הדין האזרחי או חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והתקנות הנלוות אליו. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי יש להחיל במקרה זה את הוראות חוק הפיצויים ותקנות המומחים. הסיבה לכך היא שגם חוק הפיצויים וגם חוק הביטוח הפלסטיני חולקים עקרונות דומים של ביטוח חובה ואחריות מוחלטת, ושניהם מכסים את הפיצויים בגין אובדן השתכרות ונזק לא ממוני. יתר על כן, השופט טען כי צריך להיות נוהל מקומי ספציפי לתביעות תאונות דרכים, והוא חוק הפיצויים ותקנותיו, במיוחד לאור השפעת המשפט הישראלי על מערכת המשפט הפלסטינית בתחום זה. החלטה זו סתרה פסיקות קודמות של בית המשפט המחוזי וחלק מהחלטות בית משפט השלום, שהשופט הכיר בהן אך חלק עליהן. עוד ציינה השופטת את הצורך באיחוד הדינים הפרוצדורליים הנוגעים למינויי מומחים בתביעות נזקי גוף, כדי למנוע סתירות מיותרות. המשמעות המעשית של פסק הדין הייתה שלתובע יהיה זמן רב יותר להגיש טיעונים או מסמכים נוספים לתמיכה בתביעתו.