ת"א 43217-11-24

תקציר

הרשם נעתר לבקשות התובעים לסעד ביניים בדמות עיקול זמני וצווי עיקול על נכסי הנתבעים שלא נמכרו. ההחלטות התקבלו על בסיס שני שיקולים עיקריים: סיכויי הצלחת תביעות התובעים ומאזן הנוחות. בית המשפט מצא כי הטענות מעוררות שאלות מהותיות ואינן קנטרניות, ובכך עונה על השיקול הראשון. באשר למאזן הנוחות, בית המשפט שקל את יכולותיהם הכספיות של הנתבעים ואת הקושי הפוטנציאלי בביצוע פסק הדין אם הבקשות יידחו. הנתבעים לא הוכיחו כי היו בידיהם האמצעים הכספיים לשלם את הפיצויים הנתבעים, וטענתם כי המבקשים יכלו למכור את הדירות ולהפקיד את הכספים בנאמנות לא הייתה משכנעת. בית המשפט התחשב גם באיחור של המבקשים בהגשת הבקשות לסעד ביניים, וקבע כי השיהוי לא היה מופרז או בלתי מוצדק. הצווים הותנו בכך שהמבקשים יספקו התחייבויות וערבויות לפצות את הנתבעים אם התביעות יידחו או יפקעו הצווים. המשיבים חויבו לשאת בהוצאות המבקשים, בסך 5,000 ₪ לכל בקשה, בתוך 30 יום.