ת"א 34263-12-21

תקציר

במקרה בוררות זה, המחלוקת העיקרית נסבה על הסכם שכר טרחה בין הצדדים, ובפרט על פרשנות המונח "במצטבר" כפי שהוא משתקף בגרסאות שונות של ההסכם. המבקש טען כי הסכם ששונה ידנית, תוך הסרת המילה "במצטבר", תקף וקיבל אישור בעל פה, מה שהופך אותו למחייב, ואילו המשיב טען כי מדובר בהצעה בלבד ללא קבלתו. הבורר, לאחר שבחן את הראיות והעדויות, צידד במבקש ואישר כי הגרסה שבמחלוקת היא אכן ההסכם המחייב. המשיב ערער על פסק הבוררות בטענה לעוולות פרוצדורליות, לרבות היעדר הסכם בוררות תקף, הזדמנות פסולה להציג ראיות והטיות מצד הבורר. טענות אלה נדחו, שכן הבורר פעל על פי הנורמות המוסכמות, ואף האריך את משך הגילוי והחקירה בהגינות. החלטות הבורר נמצאו מנומקות, תואמות את הדין המהותי ומשקפות את הראיות העובדתיות שהוצגו. טענת המשיב בדבר התנהגות בלתי הולמת של הבורר והפרות של תקנת הציבור הוגדרה כמופרכת, תוך נימוקים מפורטים לדחיית כל תביעה. זאת ועוד, הטענות בדבר הליך הבוררות החורג ממגבלות הזמן שנקבעו, נדחו מאחר שהמשיבה הסכימה במשתמע להארכות ולניהול הבוררות. ככלל, בית המשפט הכיר באי שביעות רצונו של המשיב כסובייקטיבי, שכן לא הוכחו טעויות משפטיות או פרוצדורליות קונקרטיות. משכך, התקבלה הבקשה לקיום פסק הבוררות, ובקשת המשיב לבטלו נדחתה. בית הדין אף הורה על הפחתת הוצאות למבקש נוכח אופיו הממוקד של ההליך.