עע"מ 7126/18

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור במלואו. המקרה הנדון עוסק במחלוקת על הכללת חלקות קרקע מסוימות בתכנית איחוד וחלוקה הקשורה לפרויקט סלילת כביש. תפקידו של בית המשפט אינו להתערב בהחלטות התכנוניות של הרשויות, אלא אם כן קיימים פגמים מנהליים או חוסר סבירות, מה שאין כן כאן. ההחלטה שלא לכלול את מקרקעי העוררים בתכנית התבססה על שיקולים תכנוניים תקפים ועלתה בקנה אחד עם פסיקות קודמות של בתי המשפט. בפרשת בן-משה נקבע כי תכניות איחוד וחלוקה צריכות להתחשב בצרכים התכנוניים של מכלול הקרקעות, ובצדק קבעה הוועדה המחוזית כי מקרקעי המערערים נעדרי זיקה תכנונית לפרויקט. יתר על כן, ההבחנה בין מקרה זה לבין מקרים דומים אחרים, כגון חוף התכלת, מוצדקת בשל אופי פרויקטי התשתית והשפעתם על השכונה. בית המשפט דוחה גם את טענת המערערים בדבר הסתמכותם על תכנית משנת 1992, שכן מלשון התכנית עולה בבירור כי אדמתם לא נועדה להיכלל בחלוקה החדשה. פסק דינה של השופטת א' ברון נתמך על ידי הנשיאה א' חיות והשופטת י' קרא, והמערערים נדרשים לשאת בהוצאות התגובה.