ת"א 6419-04-19

תקציר

פסק דין זה עולה מתביעה שהגישה אלמנתו והיורשת היחידה של דוד מרדו ז"ל, התובע, נגד עורך דין, הנתבע, שייצג את דוד בסכסוך על קיום צוואת אחותו. התובע טען כי הנתבע פעל ברשלנות ובניגוד להנחיותיו של דוד כאשר הסכים להצעת פשרה שהעניקה לדוד 20% מעיזבון אחותו, וגרמה לו נזק כספי כבד. עוד טענה כי הנתבע שינה במרמה הסכם שכר טרחה שנחתם על ידי דוד, הוסיף סעיף המזכה אותו בשכר טרחה נוסף על בסיס הצלחה, ודרש ממנה תשלום שכר טרחה זה. הנתבע הכחיש את הטענות לרשלנות ומרמה, וטען כי פעל בהתאם לרצונו של דוד וכי הסכם שכר הטרחה היה אמיתי. הוא הגיש תביעה שכנגד בה ביקש לקבל בחזרה את שכר הטרחה המוסכם, אותו סירב התובע לשלם. לאחר בחינת חומר הראיות, פסק בית המשפט לטובת הנאשם בשני הסעיפים. באשר לטענת הרשלנות, ציין בית המשפט כי לא דוד ולא מי מטעמו התנגדו כאשר הנתבע הודיע על הסכמתו של דוד להצעת הפשרה בבית המשפט. כמו כן, דוד והתובעת המשיכו להעסיק את שירותיה של הנתבעת במשך שנתיים וחצי מבלי להעלות כל חשש, דבר המעיד על שביעות רצונם מהתוצאה. בית המשפט מצא את גרסת התובעת לאירועים, שנתמכה בעיקר בעדויותיהם של שני בניה המעוניינים, כבלתי אמינה וסותרת ראיות אחרות. כתוצאה מכך, נדחתה טענת הרשלנות. במעבר להסכם שכר הטרחה, בית המשפט הטיל נטל הוכחה גבוה יותר על התובעת, שכן טענתה למרמה ייחסה לנתבעת מעשה פלילי. ראייתו העיקרית של התובע, חוות דעת מומחה, נמצאה בלתי מהימנה וסותרת בשתי חוות דעת מומחה שהציגה הנתבעת. חוות דעת אלה תמכו באמיתות הסכם שכר הטרחה, לרבות הסעיף השנוי במחלוקת. בית המשפט הבחין בסתירות וסתירות רבות בעדויות התובעת ועדיה, מה שהטיל ספק נוסף בגרסתם לאירועים. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת לא הצליחה להוכיח את טענתה לתרמית, והסכם שכר הטרחה המקורי, המזכה את הנתבעת ב-15% מהעיזבון שקיבלה התובעת, היה תקף. לאחר שקיבל את התביעה שכנגד של הנתבע, הורה בית המשפט לתובע לשלם לנתבע סך של 122,584 ₪, המייצגים את שכר הטרחה המוסכם, בצירוף ריבית והוצאות הקשורות לתביעה שכנגד. בנוסף, חויב התובע לשאת בשכר טרחת עורך דינו של הנתבע, בסך 50,000 ₪, ובהוצאות בית המשפט בגין התביעה שכנגד. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 29.12.2023.