בג"צ 2770/22

תקציר

בהחלטה משפטית מורכבת דחה בית המשפט ברוב גדול עתירה שערערה על השימוש שעשה המפקד הצבאי בתקנה 119, המתירה הריסת מגורי מחבל לצרכי הרתעה. העותרים טענו נגד הסמכות להשתמש בסעיף 119, תוך הסתמכות הן על המשפט הישראלי והן על המשפט הבינלאומי. עם זאת, בית המשפט אישר פסיקות קודמות והדגיש כי למרות שלטקנה 119 השלכות חמורות, היא נותרה כלי חוקי להרתעה ואינה מיועדת לענישה. בית המשפט בחן את המקרה וקבע כי זיקתו של המחבל למבנה למגורים הצדיקה את הריסת הקומה השנייה, השלישית והגג, אך לא את קומת המחסן במפלס הרחוב, בשל שימושו הנפרד והיעדר זיקה למגורים. בית המשפט הכיר באופייה השנוי במחלוקת של תקנה 119, וציין פסיקות קודמות ואת הצורך במידתיות בתחולתה. ההחלטה ציינה את חוסר ההשתתפות של משפחת המחבל במעשיו, אך ציינה את תמיכתם לאחר הפיגוע כגורם שנלקח בחשבון בהחלטת ההריסה. חששות בדבר נזק אגבי אפשרי מההריסה טופלו, תוך הבטחות לאמצעים למניעת פגיעה במבנים סמוכים. למרות שהכיר בסוגיות העומק שמעוררים מקרים כאלה, בית המשפט לא מצא בסופו של דבר עילה להתערב בהחלטת המפקד הצבאי בנוגע לקומות העליונות, אם כי הוא מנע את הריסת קומת המחסן, והדגיש את חשיבות המידתיות והשימוש הנכון בסמכות.