בר"ע 26211-03-13

תקציר

המבקש נותח לשלוש חוליות בגב התחתון וערער על החלטת המוסד לביטוח לאומי להעניק לו דרגת נכות של 20% במקום 30%. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת המבקשת, בקובעו כי פרשנות הוועדה לתקנה הרלוונטית, שבמרכזה קיבוע עמוד השדרה המותני, לוקה בחסר. פסק הדין הנחה את הוועדה לנמק האם עניינו של המבקש נופל תחת התקנה הנדונה, תוך הדגשה כי היא אינה מחייבת קיבוע של כל החוליות או הגבלה כלשהי בתנועה. עם זאת, לאחר בחינה מחודשת של המקרה, אישרה הוועדה את החלטתה הקודמת, והסבירה כי מצבו של המבקש אינו עומד בקריטריונים לקיבוע כהגדרתם בתקנה. פרשנותה של הוועדה נתמכה גם בפסיקה קודמת. משכך, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו הבא של המבקש, בקובעו כי הוועדה פעלה בהתאם להנחיות מפסק הדין הקודם. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, שגם היא נדחתה. השופט קבע כי הוועדה מילאה אחר הנחיותיו הקודמות של בית המשפט המחוזי וכי אין להתערב בקביעתו הרפואית. מאחר שלא התגלו טעויות משפטיות, הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות, והחלטת הוועדה ובית המשפט המחוזי נותרה על כנה.