ע"פ 56707-03-15

תקציר

פסק הדין דן בהתערבותה של ערכאת הערעור בקביעותיה של הערכאה החוקרת. הוא מתייחס לפסיקה משנת 2015 לפיה קשה לערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של בית המשפט החוקר, במיוחד כאשר הן מבוססות על התרשמות ישירה של עדים. עם זאת, יש לכך חריגים, ובהם טעויות בהערכת מהימנות העדות. המקרה הזה סובב סביב גננת שהואשמה בסטירה לילדה שהייתה תחת חסותה. ההגנה טענה כי מדובר בגרסה מול גרסה, אך בית המשפט לא הסכים והצביע על עדויות נוספות וראיות אובייקטיביות התומכות בהאשמה. השופט לא מצא פגם במהימנותה של העדה המרכזית, נורית, שעדותה נתמכה גם בראיות אחרות. השופט שקל את חומרת העונש והגיע למסקנה כי הימנעות מהרשעה אינה מוצדקת במקרה זה, שכן המערער לא עמד בתנאים הנדרשים. יתר על כן, המערער לא גילה אחריות ולא ניסה לשקם, דבר שהיה עשוי להצדיק תוצאה חיובית יותר. בסופו של דבר, הערעור נדחה על ידי שני הצדדים, והרשעתו וגזר דינו של בית משפט קמא אושרו. כל שלושת השופטים הסכימו עם ההחלטה.