ת"א 2654/05

תקציר

התובע, מפיץ מוצרי הנתבעת בין השנים 1997-2004, תבע את הנתבע בגין נזקים כספיים שונים. הנתבע הכחיש את ההפרות והנזקים. בית המשפט מצא כי זכות החלוקה של התובעת היא מעין רכושית וכי הנתבע הפר את ההסכם בין הצדדים במספר דרכים. ראשית, הנתבע שינה את שיעורי העמלות, דבר שפגע בהכנסותיו של התובע, והציע לו פיצוי עבור תקופת מעבר, שבית המשפט הורה לנתבעת לשלם. שנית, הנתבע לא מסר לתובע שתי נקודות חלוקה חדשות, למרות שהן נכללו בתחום חלוקתו. בית המשפט קבע כי לנתבעת הייתה זכות להעביר נקודות אלה למפיץ אחר מטעמים עסקיים לגיטימיים, אך היה עליו להתנות זאת בכך שהמפיץ השני ישלם לתובע תמורה הולמת, והורה לנתבעת לפצות את התובע בהתאם. שלישית, הנתבע הוציא מהתובע את לקוחות השוק המוסדי ללא הצדקה והפחית את שווי זכויות ההפצה שלו, ובית המשפט הורה לנתבע לשלם פיצויים. לבסוף, קבע בית הדין כי התובע פרש מיוזמתו ודחה את תביעותיו לפיצוי נוסף בגין סיום עבודתו ועוגמת נפשו. לתובע נפסק סך של 213,604 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.