ע"א 520/89

תקציר

במקרה דנן עתרו המשיבים לבית המשפט המחוזי בדרישה להצהיר על בעלותם בחלקת קרקע המבוססת על חזקה ארוכת טווח לפי סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני. בית המשפט המחוזי פסק לטובתם, אך המדינה ערערה בטענה כי חוק יסוד: מקרקעי ישראל מונע רכישת זכויות קניין באדמות מדינה לפי סעיף זה. בית המשפט העליון הסכים עם טענה זו וקבע כי תכליתו של חוק היסוד היא למנוע העברת קרקעות ישראליות לבעלות פרטית, אלא כאשר הדבר הותר במפורש על ידי המחוקק. בית המשפט הדגיש כי המילים "או אחרת" בחוק היסוד מצביעות על איסור גורף על העברת בעלות במקרקעין, ולא רק על העברה מרצון. כתוצאה מכך, סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני, שיאפשר הפקעת קרקעות באמצעות החזקה, נחשב מיושן במסגרתו של חוק היסוד. בית המשפט ציין כי למרות שתקופת התיישנות פרוצדורלית עשויה לספק הגנה מפני תביעות מסוימות, היא אינה מקנה זכויות בעלות. כתוצאה מכך, הפך בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי אין להעביר קרקעות מדינה לידיים פרטיות בנסיבות אלה, בהתאם להוראות חוק היסוד. המשיבים חויבו בהוצאות משפט מטעם המדינה.