ע"א 9796/03

תקציר

בפסק הדין שניתן ביום 21.2.2005 דחה בית המשפט את ערעורם של המערערים, ואישר את הרשעתם לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, תוך עמידה בתנאים לחילוט כספים כמפורט בסעיף 22 לחוק. משכך, צו החילוט מתבטל סופית, והמערערים נדרשים לשלם למדינה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ₪. השופטת מ' נאור והשופטת א' חיות הסכימו עם פרשנותה של השופטת מ' חשין לסעיף 3(ב) לעניין הגדרת "רכוש", והדגישו כי היא כוללת יותר מ"רכוש אסור", ובכך מקלה על אכיפת החוק מפני פשיעה חמורה. השופטת חיות הדגישה חוסר עקביות בענישה בין סעיפים 3(ב) ו-10 לחוק, והצביעה על פער מיותר ובלתי צודק בענישה שראוי שהמחוקק ייתן אליו מענה. היא הדגישה את המשמעות של קביעת סטנדרט הוכחה ברור לחילוט אזרחי לפי סעיף 22, תוך הקבלה לדינים דומים. במקרה הנוכחי, הראיות עמדו באמות מידה של הוכחה אזרחית ופלילית כאחד, במיוחד כאשר המערערים ביצעו פיקדונות בנקאיים מרובים מתחת לסף הדיווח, דבר המצביע על כוונה להתחמק מהחוק. מאחר שהמערערים לא הציעו הסברים חלופיים, הגיע בית המשפט למסקנה מעבר לכל ספק סביר כי הפעולות נועדו להימנע מחובת דיווח חוקית. למרות שפסק הדין הסופי הסתמך על סטנדרט ההוכחה של ההליך האזרחי, ציינה השופטת חיות את הראיות המספיקות ללא קשר לסטנדרט הנדרש, ובכך תמכה בדחיית הערעור.