ת"א 51308-03-23

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לסכסוך בין נטליה לבין מיכאל ליפשיץ, רוכשי דירה מחברת א.א. אבו ראס בניה ופיתוח, בגין ליקויים שונים שהתגלו בדירה בשנת 2016. ההסכם בין הצדדים כלל תניית בוררות, לפיה כל סכסוך יובא בפני בורר יחיד שימונה על ידי שני הצדדים או, במקרה של חילוקי דעות, על ידי לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב. כאשר פנה ליבשיץ ללשכת עורכי הדין בשנת 2021 בבקשה למנות בורר בשל סירובו של אבו ראס לתקן את הליקויים, האחרון לא השתתף בהליך המינוי. הבוררת, עו"ד ליאן קאהן, מונתה, ואבו ראס נכחה בדיון הראשון, שבו התנגדה למינוי ולהליך הבוררות עצמו. הבורר דחה את הטענות והמשיך בהליכים. לאורך כל הליך הבוררות לא שילמה אבו ראס את חלקה בשכר טרחת הבורר, למרות אזהרות רבות והזדמנויות לעשות כן. בעקבות זאת מחק הבורר את כתב ההגנה של אבו ראס ופסק לטובת ליפשיץ, בו חויב אבו ראס לשלם 52,300 ש"ח בגין תיקון הליקויים, 30,000 ש"ח בגין עוגמת נפש והוצאות משפט. אבו ראס ביקשה לבטל את פסק הבוררות בטענה כי הבוררת מונתה שלא כדין, והיא לא הסכימה כדין לבוררות. בית המשפט דחה טענה זו והסביר כי לאבו ראס נודע על כוונתו של ליבשיץ לפתוח בבוררות חודשים לפני מינוי הבורר וניתנה לו האפשרות להשתתף בהליך המינוי, אך בחר שלא לעשות כן. בית המשפט דחה גם את הטענות לפיהן הבוררת חרגה מסמכותה וכי לא ניתנה לאבו ראס הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיה. בית המשפט הדגיש כי אי עמידתו של אבו ראס בהחלטות הבורר בעניין תשלום שכר הטרחה הייתה תוצאה ישירה של התנהלותו שלו והצדיקה את מחיקת כתב ההגנה. בנוסף, מצא בית המשפט כי הבוררת התייחסה לכל העניינים שהובאו להכרעתה ונימקה את פסק דינה במידה מספקת, ותוכן פסק הבוררות אינו נוגד את תקנת הציבור. בסופו של דבר אישר בית המשפט את פסק הבורר והורה לאבו ראס לשלם לליבשיץ את הוצאותיו בסך 10,000 שקל.