בג"צ 3992/04

תקציר

העותר, אזרח ישראלי, נעצר בבנגקוק שבתאילנד בחשד שרצח את גרושתו. מאחר שהפשע נושא עונש מוות בתאילנד וההליכים המשפטיים שם אינם מבטיחים משפט הוגן לטענת העותר, הוא ביקש מהיועץ המשפטי לממשלה לפעול להסגרתו או להעברתו לישראל לצורך משפט. הבקשה נדחתה בנימוק שאין אמנת הסגרה בין ישראל לתאילנד, ומדיניות היועץ המשפטי לממשלה היא שלא לבקש הסגרה במצבים כאלה. יתר על כן, העבירה בוצעה בתאילנד, והסמכות הטריטוריאלית קודמת לסמכות האישית. העותר ערער על החלטה זו וטען כי מאחר שגם החשוד וגם הקורבן הם אזרחים ישראלים, לישראל יש סמכות שיפוט בתיק, ואי פעולה להסגרתו פוגעת בקדושת החיים ובערכים היהודיים. בית המשפט בחן את ההחלטה אל מול תכליות דיני ההסגרה ואכיפת החוק הפלילי ומצא כי תכליותיה הספציפיות של ההסגרה אינן מצדיקות את בקשת העותר. הקשר הדומיננטי במקרה זה הוא הקשר הטריטוריאלי לתאילנד, ותחולתו האישית השיורית של הדין הישראלי אינה חלה כאן. גם שיקולים כלליים של הגנה על חיי העותר והבטחת משפט הוגן אינם מחייבים את המדינה להתערב, מה גם שתאילנד אינה מתנכלת לעותר אלא מבקשת לשפוט אותו על פי חוקיה. עוד ציין בית המשפט כי שיקול דעתה של המדינה בעניין זה צריך להתחשב באינטרסים ציבוריים אחרים, והתחייבותה של מדינת ישראל לבקש חנינה לעותר אם ייגזר עליו עונש מוות ממלאת את חובתה כלפיו. לפיכך, העתירה נדחתה.