ע"ב 2449/01

תקציר

בית המשפט דחה שתי תביעות שהגיש תובע נגד שני נתבעים. התביעה הראשונה, שהוגשה כנגד הנתבעת תמר טורס, ביקשה פיצויי פיטורים. התובעת טענה כי היא מועסקת בחוזה לתקופה קצובה ולכן זכאית לפיצויי פיטורים עם פיטוריה. עם זאת, בית הדין מצא כי התובע פוטר מסיבות אישיות ולא כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. יתר על כן, החוזה לתקופה קצובה לא סיים את תנאיו, והתובעת קיבלה מראש את הגבלת תקופת העסקתה. לפיכך, קבע בית המשפט כי התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים. התביעה השנייה, שהוגשה כנגד הנתבע מר רובינשטיין, ביקשה הפרשי שכר על בסיס הסכם לכאורה בין התובע לבין מר רובינשטיין. התובעת טענה כי מר רובינשטיין התחייב באופן אישי לשלם לה עמלות מסוימות. מר רובינשטיין טען כי ההסכם זויף וכי חתם עליו בשם תמר טורס. בית המשפט קבע כי גם אם ההסכם היה אמיתי, אין בו כדי להטיל אחריות אישית על מר רובינשטיין. מהראיות עולה כי התובעת הייתה מודעת לכך שתמר טורס, ולא מר רובינשטיין, היא מעסיקתה ואחראית לקיום ההסכם. בנוסף, טענות התובעת בדבר אחריותו האישית של מר רובינשטיין לא היו עקביות והועלו בשלב מאוחר מדי של ההליך. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות גם את התביעה נגד מר רובינשטיין. שתי התביעות נדחו מבלי להורות על הוצאות, בשל התנהלות הנתבעים במהלך השימועים. תמר טורס הכחישה במעורפל את פיטורי התובעת, ואילו מר רובינשטיין טען טענה חמורה של זיוף מבלי לספק הוכחות מספיקות.