ה"פ 8287-03-18

תקציר

בית המשפט דחה את טענת המבקשת כנגד המשיב בדבר הסכם הלוואה מיום 22.9.16 מכמה טעמים. ראשית, טענת המבקש כי העסקה בין הצדדים הייתה שותפות ולא הלוואה נמצאה בלתי משכנעת ומתחמקת. המבקש לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו, ומעשיו והצהרותיו הצביעו אחרת. שנית, בית המשפט קבע כי לא הייתה כל כפייה הכרוכה בחתימה על הסכם ההלוואה. המבקש, המכיר היטב את עולם ההלוואות החוץ בנקאיות, חתם מרצונו על ההסכם לאחר משא ומתן על התנאים במשך מספר שעות והיה מודע לסכום אותו הוא מתחייב להחזיר. הלחץ הכלכלי שעמד בפני המבקש לא היווה כפייה על פי החוק, וגם אם כן, המבקש לא ביטל את החוזה תוך זמן סביר לאחר הפסקת הכפייה. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת המבקש כי יש לבטל את הסכם ההלוואה בשל היותו מפר את חוק הסדרת ההלוואות החוץ בנקאיות. נטל ההוכחה הוטל על המבקש, אך הוא לא הביא ראיות מספיקות לכך שהדין חל על המשיב או שההלוואה ניתנה בדרך של משלח יד. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת המבקשת כי שיעורי הריבית הנקובים בהסכם היו מופרזים וסותרים את תקנת הציבור. ככלל, עדותו של המבקש לא הייתה משכנעת, והעדיפה את גרסת המשיב לאירועים. המבקש חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 23,400 ₪.