ע"פ 901/23

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט את הבקשה לעכב את ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש. ההחלטה התקבלה לאחר עיון בבקשה, בנספחיה ובטיעונים בעל פה שהוצגו על ידי באי כוח הצדדים. בית המשפט הדגיש כי עיכוב ריצוי עונש מאסר הוא חריג ומחייב התחשבות במספר גורמים כגון חומרת העבירה, סיכויי הערעור, עבר פלילי, נסיבות אישיות, התנהגות המבקש במהלך ההליך והאם הערעור נותן תוקף לגזר הדין או לגזר הדין. המבקש נידון לעבירות חמורות ביותר של התעללות בפעוטות חסרי ישע, ובית המשפט מצא כי עבירות אלה, יחד עם הנסיבות, משמעותיות דיין כדי לדחות את בקשת השיהוי. למרות שהמבקשת הייתה חסרת עבר פלילי, שהותה במעצר בית ללא עבירות, ובהיותה אם לשלושה ילדים קטינים, לא היה די בכך כדי להצדיק עיכוב. ההרשעה התבססה במידה רבה על ראיות וידאו, ופסק הדין נחשב מנומק ומקיף. טענותיה של המבקשת ביחס להפרות של כללי ההליך ההוגן ואכיפה בררנית צוינו, אך הושארו לדיון בערעורה. נקבעו הוראות לכך שילדיו של המבקש יוכלו לגור עם אביהם, תוך הבטחת הטיפול בהם, ולכן הנסיבות האישיות לא השפיעו על החלטת בית המשפט. לפיכך, המבקשת נדרשת להתחיל לרצות את עונשה ביום 26.2.2023, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי המקורית, ופסק דין זה ניתן ביום 9.2.2023.