ת"א 6730-07-20

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך רכושי מורכב בין מספר צדדים. למעשה, התובעים, שהיו בעלי נכס, השכירו אותו לנתבעת מס' 2, אשר לאחר מכן השכירה את השטח לנתבעת מס' 1. הסכם השכירות הראשוני נחתם בין הנתבעת מס' 1 לבין הנתבעת מס' 2 בידיעת התובעים. אולם, הנתבעת מס' 1 חתמה בהמשך על הסכם שכירות חדש עם דמי שכירות מופחתים מבלי ליידע את התובעים. בעקבות זאת הגישו התובעים תביעת פינוי כנגד הנתבעת מס' 2, בה פסק בית המשפט לטובת התובעים, הורה על פינוי הנתבעת מס' 2 וקבע כי הסכם השכירות הראשון הוא הסכם בעל תוקף משפטי. בהמשך לכך, הגישו התובעים תביעה נפרדת, בה ביקשו להטיל על שני הנתבעים אחריות משותפת להפרש דמי השכירות בין הסכם השכירות הראשון לשני. הנתבע מס' 2 הודה בחבות אך הנתבע מס' 1 הגיש כתב הגנה מעורפל. בית המשפט, שלא מצא כל הצדקה להגנתו של נאשם 1 וציין את חוסר שיתוף הפעולה שלו בתיקון גרסתו, פסק נגדו. בתוך כך, הגישה הנתבעת מס' 2 הודעת צד ג' כנגד הנתבעת מס' 1, בה ביקשה שיפוי מלא על בסיס סעיף השיפוי בהסכם השכירות השני. נאשם 1 לא השיב להודעה זו, ובית המשפט פסק לטובת נאשם 2. בהמשך הגיש נאשם מס' 1 בקשה לבטל את פסקי הדין, אך בית המשפט דחה את בקשתו, בנימוק של קיומה של הגנה תקפה וחוסר שיתוף פעולה במהלך המשפט. בנוסף, ציין בית המשפט כי עדותו של הנתבע מס' 1 בתביעת הפינוי פעלה נגדו, שכן נקבע כי לא פעל בתום לב ביחס להסכם השכירות השני. השופט דחה גם את בקשתו לבטל את פסק הדין בהודעת הצד השלישי, תוך הדגשת תוקפו של סעיף השיפוי וחוסר ההצדקה בטיעוני הנתבעת מס' 1. הבקשה לביטול פסקי הדין נדחתה, והנתבע מס' 1 חויב לשלם לתובעים ולנתבע מס' 2 הוצאות בסך 5,000 ₪ כל אחד.