ת"א 11188-11-11

תקציר

התובע, נהג משאית, תבע פיצויים לאחר שמעקה בטון כבד התהפך וגרם לו לנכות, במהלך פעולת העמסה בסיוע מנוף שהורכב על משאית אחרת. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם האירוע מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התובעת טענה כי משאית העגורן השתמשה בכוחה המכני לצורך המקורי של הרמת מטען, ולכן מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק. הנתבעים, נהג משאית העגורן ובעליו, ומבטחת משאית המנוף, טענו כי הכוח המכני של הרכב לא היה בשימוש, וממילא הרכב שינה את ייעודו המקורי משום שהמנוף העמיס משאית אחרת ולא העמיס את עצמו. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התאונה אירעה כאשר המנוף משך את הבטון בכוח מכני שלו, וכי משאית העגורן לא שינתה את ייעודה המקורי למרות שהוגדרה כ"מנוף העמסה עצמית". לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי מדובר בתאונת דרכים, והורה למבטחת לפצות את התובע. התביעה נגד בעל משאית המנוף נדחתה. השופט גם המליץ לצדדים לבחון הסדר מחוץ לכותלי בית המשפט, שכן מדובר בתאונת עבודה. הוצאות נפסקו לתובע ולבעל משאית העגורן כנגד המבטחת, ולנהג משאית העגורן כנגד המבטחת (אך לא מיוצגת בנפרד).