עח"ק 9942-06-10

תקציר

לאחר בחינת הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים, מגיע השופט למסקנה כי יש לדחות את הערעורים שהוגשו על החלטות המשיב מס' 1 והמשיב מס' 2. השופטת לא מצאה כל פגם בהליכים בהם נקטו המשיבים בקביעת מכסות ניקוז לשנים 2009-2010. השופט מסביר כי המשיבה מס' 1, כרשות ניקוז, רשאית לממן את פעילותה באמצעות הטלת מכסות על הרשויות המקומיות ועל בעלי הקרקעות שבתחומה. המכסות מאושרות על ידי מספר שרים, מה שמבטיח תהליך קבלת החלטות הוגן ובלתי מוטה. המערערת, שהיא חברה במליאת המשיבה מס' 1 ויש לה נציגים ברשות הניקוז, הייתה מעורבת בכל תהליך קבלת ההחלטות אך לא התנגדה לקביעת המכסות בשום שלב. לפיכך, השופטת קובעת כי טענות המערער בדבר היעדר שמיעה ופגמים פרוצדורליים אינן משכנעות. זאת ועוד, השופט דוחה את טענות המערער לניגוד עניינים מצד שר החקלאות, שהוא אחד השרים המאשרים, ומנכ"ל המשיב מס' 1. השופט מדגיש כי בהליך האישור מעורבים מספר גורמים ושרים, ולכן לא סביר ששיקולים אישיים ישפיעו על התוצאה. השופט גם אינו מוצא טעם בטענות המערערת כנגד היחס שנבחר לחישוב מכסות הניקוז, מה גם שטענות אלה הועלו בשלב מאוחר. השופט מציין כי טענות המערער נגד מסמך הסיכום של ועדת השרים אינן יכולות להישמע בבית הדין למים ויש להפנות אותן לבג"ץ במקומן. עם זאת, גם טענות אלה נדחות בשל עיכובים משמעותיים בהעלאתן. השופטת מקבלת את הצדקת המשיב מס' 1 לשימוש בנתונים מסוימים הנוגעים לספירת משקי בית בתחום מגוריו של המערער, שכן המערער לא סיפק נתונים מדויקים בעת שהתבקש. לבסוף, מדגישה השופטת כי אי תשלום מכסות הניקוז על ידי המערערת לשנים הנדונות מערער את תוקפו של ערעורם. מטעם זה, לצד הנימוקים האמורים, ממליצה השופטת לדחות את הערעורים ולהורות למערערת לשאת בהוצאות המשיבים. פסק הדין ניתן פה אחד ומחייב, והמערערת נדרשת לשלם את הסכומים המגיעים למשיבה מס' 1 בגין השנים 2009, 2010 ו-2011, לרבות הוצאות וריביות נלוות.