ת"א 55045-12-18

תקציר

מדובר בתביעה אזרחית שבה תבעו התובעים, אנשי העסקים ספרן ומרגלית, את הנתבעים אבנר, חברה הולנדית, ואת בעל המניות העיקרי שלה והדירקטור היחיד בה, אזרח ישראלי, על כך שלא שילמו להם סכום כסף מסוים כפי שהוסכם בחוזה. ספרן ומרגלית השקיעו בחברה פולנית לצד אבנר ומשקיע נוסף. ההשקעה כללה רכישת קרקע בוורשה מתוך כוונה למכור אותה במהירות ברווח. לטענת התובעים, אבנר הסכים לשלם להם 20% מרווחי ההשקעה, לאחר החזרת כספי ההשקעה וריבית מסוימת. התובעים טענו כי הקרקע נמכרה ברווח אך אבנר סירב לשלם את הסכום המוסכם. בנוסף, טענו התובעים כי הנתבע הישראלי גרם לאבנר להפר את החוזה. הנתבעים טענו כי התשלום נועד כבונוס על מכירה מהירה של הקרקע, מה שלא קרה, ולכן ההתחייבות אינה מחייבת. עוד טענו כי לא התקיימו התנאים לתשלום הבונוס, לרבות פירעון מלא של ההשקעה וחלוקת דיבידנדים או מכירת מניות, שכן הכסף לא סווג פורמלית ואופציית המזנין הופעלה. יתר על כן, הנתבעים ביקשו עיכוב הליכים, תוך שהם מצטטים סעיף בוררות בחוזה, וטענו כי בית המשפט נעדר סמכות. עוד טענו כי התובעים לא פירטו די הצורך את עילת התביעה שלהם נגד הנתבע הישראלי וכי טענת ההתעשרות נגד אבנר אינה מוצדקת. בית המשפט דחה את טענותיהם המקדמיות של הנתבעים בדבר סמכות שיפוט ועילה לתביעה. עוד נקבע כי חובת התשלום לתובעים אינה מותנית במכירה מהירה וכי לא התקיימו התנאים לתשלום, שכן מהראיות עולה כי כספי ההשקעה לא נפרעו במלואם ולא בוצעה מכירת מניות או חלוקת דיבידנדים. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת הנתבעים, דחה את הטענות בדבר הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט, והורה לתובעים לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין.