ערר 1116-09-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב בתיק ערר 1116-09-23, המתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים שנקבעו בה. ### **1. רקע עובדתי ותמצית המחלוקת** העוררת ביקשה היתר לבניית מבנה חדש ברחוב בן יהודה בתל אביב. הוועדה המקומית אישרה את הבקשה אך התנתה אותה בתשלום לקרן חניה בגין חוסר של 18.2 מקומות חניה. המחלוקת המשפטית נסובה סביב השאלה: האם ניתן להחיל את תקנה 2ו לתקנות התכנון והבנייה (התקנת מקומות חניה), המאפשרת פטור מתקן חניה ("אזור סגור לכלי רכב"), גם על מגרשים שסובלים ממניעה תחבורתית הנובעת מנתיב תחבורה ציבורית (נת"צ), ולא רק מתוואי רכבת קלה (רק"ל) כפי שנהוג במדיניות הוועדה המקומית. ### **2. עקרונות משפטיים וניתוח התקנה (2ו')** הוועדה דנה בפרשנות הראויה לתקנה 2ו', וקבעה מספר עקרונות מנחים: * **אי-הבחנה בין מקור האיסור:** הוועדה קבעה כי התקנה אינה מבחינה בין איסור גישה שנקבע בתוכנית סטטוטורית (כגון תת"ל) לבין איסור שנקבע בהסדר תנועה על ידי רשות תמרור. המשמעות היא שגם הסדר תנועה מקצועי יכול להוות בסיס להחלת הפטור, ואין הכרח בתוכנית מאושרת. * **השוואה מהותית בין רק"ל לנת"צ:** הוועדה קבעה כי מבחינה מהותית אין הבדל בין השניים לעניין פטור מחניה; בשני המקרים מדובר בהסדר תנועה שמונע חציית נתיבים לצורך גישה למגרשים. הניסיון ליצור היררכיה לפיה רק רק"ל מייצרת "אזור סגור" נדחה כלא רלוונטי. * **עקרון "הגמישות" אינו רלוונטי:** הוועדה דחתה את טענת הוועדה המקומית כי הנת"צ הוא הסדר "גמיש" הנתון לשינוי. נקבע כי מרגע שניתן היתר בנייה ומוקם בניין ללא חניה, המציאות התכנונית מתקבעת, ללא קשר לשינויים עתידיים בהסדרי התנועה. * **מבחן הסיבתיות:** כדי לזכות בפטור, על העורר להוכיח כי האיסור על כניסת רכבים נובע בראש ובראשונה מהסדר התנועה (הנת"צ). אם האיסור נובע מסיבות הנדסיות-בטיחותיות אחרות (כגון היעדר תכנון נאות של אזור המתנה במגרש עצמו), הפטור לא יחול (כפי שנקבע בעניין *בוגרשוב*). ### **3. חידושים משפטיים וניתוח "החלטות קודמות"** * **קריאת תיגר על מדיניות העירייה:** הוועדה מתחה ביקורת על הפער שבין "מדיניות החניה" של העירייה, המעניקה פטור אוטומטי לרק"ל, לבין החלטותיה במקרי נת"צ. הוועדה קבעה כי **מדיניות שאינה שוויונית אינה יכולה לעמוד**. אם הוועדה המקומית מכירה בסמכותה לפטור מכוח תקנה 2ו' במקרה של רק"ל, עליה להחיל אותה רציונליות גם על נת"צ. * **הבהרת הלכת "מרמורק" ו"בן יהודה 147":** הוועדה הבהירה כי בניגוד לפרשנות הוועדה המקומית, החלטות קודמות לא קבעו שתקנה 2ו' חלה אך ורק בתוכניות מתאר ארציות. היא אימצה את הקו הליברלי של החלטת *בן יהודה 147*, וקבעה כי אין הצדקה להבחנה התכנונית בין נת"צ לרק"ל. * **הכרה בנת"צ כ"אזור סגור":** מדובר בחידוש משמעותי: הוועדה מכירה בכך שגם אם רחוב אינו "סגור" פיזית לכל כלי הרכב, אזי מגרש הסמוך לנתיב שחסום לכלי רכב פרטיים בחלק ניכר מהיממה, נכנס בגדרי תקנה 2ו', שכן קיימת מניעה תכנונית-תנועתית ממשית להסדרת חניה בתחומו. ### **4. סיכום ומסקנות** הוועדה קבעה כי: 1. הוועדה המקומית אינה יכולה להפלות בין נת"צ לרק"ל כבסיס לפטור מתקן חניה, שכן בשניהם מדובר בהסדרי תנועה המונעים גישה למגרש. 2. הפטור מותנה בכך שהמניעה לגישה אכן נובעת מהסדר התנועה (הנת"צ) ולא ממחדל תכנוני של מבקש ההיתר. 3. משנמצא כי במקרה דנן הנת"צ הוא הגורם המרכזי למניעת הכניסה לחניה, יש להחיל את תקנה 2ו' ולבטל את החיוב בקרן חניה. **הערת מומחה:** החלטה זו מצמצמת את שיקול הדעת של הוועדות המקומיות בהטלת חיובים לקרן חניה ומעניקה הגנה לבעלי מגרשים השוכנים לצד צירים בעלי עדיפות לתחבורה ציבורית, תוך החלת פרשנות תכליתית לתקנות החניה.