ת"א 31683-01-22

תקציר

פסק דין זה סובב סביב סכסוך משפטי מורכב בין שני עורכי דין לבין לקוחותיהם בנוגע לשכר טרחה שלא שולם. השאלה המרכזית הייתה האם עורך דין, המכונה הנתבע מס' 2, התעשר שלא בצדק על ידי גביית שכר טרחה בגין טיפול בתביעה מבלי לפצות כראוי את התובע, שהיה עורך הדין הקודם בתיק. התובע ייצג את הלקוח, הנתבע מס' 1, במשך מספר שנים, בביצוע משימות כגון הגשת כתב תביעה, הסדרת חוות דעת מומחה וניהול הליכים מקדמיים. עם זאת, הנתבע מס' 1 החליף את התובע בנתבע מס' 2, מה שהוביל לסכסוך הנוכחי על שכר טרחת עורך דין. פסק הדין פותח בדיון במושג עשיית עושר ולא במשפט ובזכות הקניינית המוכרת לנושה שחובו משולם לצד שלישי. המסקנה היא כי לתובע זכות קניין שוויונית, המזכה אותו לתבוע השבה מהנתבע מס' 2. בית המשפט מותח ביקורת על הנתבע מס' 2 על כך שלא גילה את הסכם שכר הטרחה ועל כך שלא יידע את הנתבע מס' 1 בדבר הסיכון בתשלום שכר טרחה כפול, ומצא התנהלות זו בלתי ידידותית ומזיקה לאינטרסים של מרשו. השופטת דוחה גם טענות שונות שהעלתה הנתבעת מס' 2 כנגד תוקפו של הסכם שכר הטרחה בין התובעת לנתבעת מס' 1, שכן טענות אלה לא נכללו בכתב ההגנה והיוו הרחבה בלתי מותרת של הסכסוך. הטענות החוזיות נדחות לגופן, תוך הדגשה כי זכאותו של התובע לשכר טרחה מעוגנת בדיני העשיה ולא רק בהסכם הכתוב. לצורך קביעת חלוקת שכר הטרחה הראויה, בוחן בית המשפט את תרומתם של שני עורכי הדין לתוצאת ההליך. עבודתו של התובע כללה הגשת כתב התביעה וניהול התיק עד לשלב חישוב הנזק. מנגד, מאמציה של הנתבעת מס' 2 היו כרוכים בהגשת חישוב הנזק ובניהול משא ומתן על הסדר הפשרה. בית המשפט מגיע למסקנה כי דרישת התובע למחצית שכר הטרחה המוסכם, בסך 10% מהסכום שנגבה, היא סבירה וצודקת. משכך, חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 41,000 ₪, כולל מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 28.6.2022 ועד למתן פסק הדין. בנוסף, אם ייגבו סכומים נוספים על פי פסק הדין, הנתבעת מס' 2 נדרשת להעביר לתובעת 10% מסכומים אלה. באשר להוצאות המשפט, חויבה הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע סך של 6,709 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, שכן הוצאה זו מתייחסת באופן ספציפי לייצוגו. כמו כן, הנתבעים חייבים ביחד ולחוד לשלם לתובע החזר חלקי של שכר טרחה בסך 1,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪. סכומים אלה כפופים גם להפרשי ריבית והצמדה אם לא שולמו בתוך שלושים יום מיום מתן פסק הדין. סיכומו של דבר, פסק הדין מכיר בזכותו של התובע לפיצוי בגין העבודה שבוצעה ומורה לנתבעים לפצות אותו בהתאם. פסק הדין מדגיש את הצורך בשקיפות ובהגנה על הלקוח ביחסי עו"ד-לקוח, בפרט בכל הנוגע להסדרי שכר טרחה והפוטנציאל לכפל תשלום.