ת"א 42027-12-21

תקציר

התובעת, חברה ישראלית מפורקת, תבעה שני נתבעים זרים בגין אי הזרמת הון מובטח, מה שהוביל לכאורה לקריסת החברה. הנתבעים טענו כי בית המשפט הישראלי נעדר סמכות. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, וקבע כי התובע עמד באמות המידה לקביעת סמכות שיפוט: עילת תביעה, עילת המצאה ופורום מתאים. באשר לעילת התביעה, קבע בית המשפט כי לתובע טענה תקפה כנגד שני הנתבעים, שכן מראיות מחוץ למסמכי ההתחייבות עולה כי הנתבע 2 התחייב באופן בלתי חוזר לשלם לתובע 210 מיליון ₪, למרות הלשון המותנית במסמכים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובעת מילאה את עילות ההמצאה על פי הדין הישראלי, שכן הפרת אי התשלום התרחשה בישראל והנתבע 1 הסכים במפורש לסמכות השיפוט הישראלית. כמו כן נדונה אופן ההמצאה, כאשר בית המשפט הורה לתובעת להמציא מחדש את התביעה לנתבעת 1 בכתובתה הרשומה וציין כי ההמצאה הקודמת באמצעות נתבעת 2, אף שאינה בלתי חוקית, אינה השיטה המועדפת. בית המשפט דחה גם את טענת הפורום הפסול של הנתבעים, בהתחשב בקשרים הישראליים בתיק, וקבע כי ישראל היא הפורום המתאים. בקשותיהם של שני הנתבעים נדחו, ונפסקו הוצאות לתובע. התובע חויב להגיש את התביעה לנתבע 1 בתוך 30 יום, ושני הנתבעים נדרשו להגיש הגנות עד ליום 1.10.2023.