בג"צ 5577/23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה ממספר טעמים. ראשית, העתירה הוגשה באיחור ניכר של למעלה מ-7 שנים לאחר תיקון החוק, דבר בלתי נסלח שיכול להוות עילה מספקת לדחייה. שנית, טענת העותרים בעניין גמלאי הביניים חלה גם על גופי ביטחון אחרים, ואורך תקופת הביניים אינו גורם מכריע בקביעת הפגיעה הנטענת. שלישית, תקופת הביניים הארוכה יחסית של עובדי השב"כ בהשוואה לגופי ביטחון אחרים אינה שרירותית, אלא בשל הסכמתה המאוחרת של הסתדרות גמלאי השב"כ לשינוי שיטת עדכון הקצבאות. רביעית, ההטבות שניתנו לגמלאי השב"כ היו מוסכמות וידועות, והסכמת האגודה התקבלה לאחר בדיקה מעמיקה. חמישית, מועד הפרישה המזכה רלוונטי להגדרת ההטבות, וקביעתו באופן אחיד בין כוחות הביטחון היא הבחנה מותרת ולא אפליה. שישית, לגמלאים זמניים אין טענה להפרת זכויות מוקנות או הסתמכות, שכן הגמלה המדוברת לא שולמה לפני שינוי השיטה, והוסכמה רק כתמריץ. שביעית, טענת העותרים נגד קביעת מועד פרישה מוקדם יותר נעדרת כל נימוק משכנע. לבסוף, גם אם הייתה אפליה כלפי מתנגדי משטר זמניים, היא אינה פוגעת בכבוד האדם ולכן אינה סיבה מספקת להתערב בחקיקה של הכנסת. מכל הטעמים הללו העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לשלם חלק מהוצאות המשפט של המדינה.