ע"א 404/87

תקציר

המערערים, שהיו בעבר שותפים בעסקי יהלומים, פשטו את הרגל והותירו אחריהם חובות גדולים. הנאמן שמונה לטפל בפשיטת הרגל, המשיב, נתקל בחוסר שיתוף פעולה מצד המערערים באיתור נכסיהם והכנסותיהם לצורך הסדרת החובות. המשיב פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לחייב את המערערים להגיש תצהיר מפורט על הכנסותיהם והוצאותיהם מאז הוכרזו פושטי רגל, וכן ביקש תשלום חודשי של 1000$ כל אחד בגין החוב. בית המשפט המחוזי, שקיבל את טענות המשיב כי למערערים היו הכנסות שלא דווחו, נעתר לבקשה. המערערים ערערו על החלטה זו, וטענו כי טענות המשיב בדבר הכנסותיהם אינן מבוססות, וכי כונס הנכסים הרשמי היה צריך להיות צד בהליך בבית המשפט המחוזי. הם גם פירשו את חוק פשיטת הרגל כך שרק הכנסות ממקור מוגדר וקבוע יוכלו לתבוע על ידי הנאמן, וביקשו שהתשלומים יבוצעו באופן פרוספקטיבי בלבד. שופט בית המשפט העליון, בפסק דין מפורט, דחה את טענות המערערים, לא מצא כל פגם במסקנותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בדבר קיומן של הכנסות שלא דווחו, והסביר כי החוק אינו מגביל את הנאמן להכנסה ממקור מסוים. השופט גם סבר כי היעדרו של כונס הנכסים הרשמי אינו פוגע בהליכים, וקבע כי על המערערים להתחיל לשלם תשלומים חודשיים ממועד מתן צו בית המשפט המחוזי. משנדחו טענות אלה, ובהסכמתו עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, דחה בית המשפט העליון את הערעור, אך הורה כי התשלומים החודשיים ייכנסו לתוקף ממועד מתן צו הערכאה הנמוכה יותר, וכן הורה למערערים לשלם את הוצאות המשפט של המשיב.